מאת צור גולן

ולפעמים החגיגה נגמרת
כיבוי אורות, החצוצרה אומרת שלום לכינורות
אשמורת תיכונה נושקת לשלישית
לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

לפני שעתיים כיבו את האורות על יורובסט 2009 מבחינתי זהו אחד מהשיאים המקצועיים, חוויה לכל החיים. אולי אני אגזים אם אני אגיד שאפשר לחלק את הקריירה המקצועית ללפני השבוע הזה ולאחריו אבל אלו התחושות כרגע וכן יכול להיות שהן ילכו ויתקהו עם הזמן. בכל מקרה גם עם המשקעים יהיה מה לעשות בעיקר בלהמשיך ולשדרג את המקצועיות שלנו, בעיקר ביום יום.

עכשיו נשאר להתחיל בסיכומים, האווירה כאן לאורך כל הדרך במקום שהוא לכאורה קודש הקודשים של הקריאיטייב היא לגמרי אווירת פרסום במובן הזה שכולנו מגויסים למען מטרות אמיתיות של לקוחות אמיתיים. אין טיפת ציניות כלפי לקוחות, יותר מפעם אחת עבודות לא זכו לפרגון כי הייתה תחושה שאין מאחוריהן לקוח אמיתי, יותר מפעם אחת דיברו על בריף, על חשיבות העברת מסר בפשטות, על עבודות של פרסומאים לפרסומאים – אותן עבודות שגברת שמידט בגרמניה או גברת גולן בישראל לא היו מבינות בכלל. לא, אני לא אומר שהעבודות כאן מייצגות את העולם היומיומי של הפרסום אבל ברור שיש להן תפקיד והתפקיד הוא להרים את הרף, להראות את הדרך, לבטא מקום שיש לשאוף אליו יותר, כי זה עושה טוב קודם כל למותגים ולתקשורת שלהם עם הצרכנים.

הדבר שהכי אהבתי בפורום הזה שנקרה Jury זאת הפתיחות המחשבתית, מגוון הדעות, המטענים השונים שכל אחד מביא איתו ובסופו של דבר הדמוקרטיה. כיף לראות מנהלי קריאטיב מובילים באירופה משכנעים ומשתכנעים, אף אחד לא נכנס לפינות או מתעקש ובסופו של דבר תמיד הרוב קובע וכשזה קורה זאת הופכת להיות ההחלטה של כולם. מאוד יפה לראות איך כשמגיעים לשפוט עבודה של אחד מחבר השופטים, אותו שופט פשוט לא מדבר, אף אחד לא מנסה לקדם את העבודה של עצמו ויותר מפעם אחת גילינו רק אחרי שניתן פרס שבעצם זה היה של מישהו מהשופטים.

אני מודה שעד היום כשהייתי מסתכל על תוצאות של תחרות פרסום לא תמיד ידעתי לנתח במדויק את ההבדל בין ברונזה, כסף וזהב ויכול להיות שגם מהיום זה לא יהיה תמיד קל, אבל אחרי השבוע הזה אני מבין יותר טוב את ההבדל, רק כשנמצאים מאחורי הקלעים ורואים איך המערכת עובדת וכיצד מתקבלת ההחלטה אפשר להבין למה עבודה מסוימת בכלל לא מגיעה לשורטליסט או נעצרת בשורטליסט בארד או בכסף ולא מגיעה לזהב.

מיום שני עד רביעי הייתי בחבר השופטים של המדיה המסורתית, ביום חמישי מהבוקר עד שמונה בערב הייתי חלק מחבר השופטים הראשון של קטגוריית הקראפט קטגוריה חדשה שלא הייתה קיימת במשך כל שנות קיומו של הפסטיבל.

השנה לא נשלחו הרבה עבודות לקטגוריה הזאת, אבל אני מאמין שבשנים הבאות היא תהיה משאת נפשו של כל ארט וקופי, של כל מאייר, במאי, צלם, מפיק וכמובן במאי באירופה. אני מאמין שהיא גם תמשיך להיות הקטגוריה הכי קשה כי ביצוע מושלם זה משהו שמאוד קשה להגיע אליו בפרסום בגלל הרבה סיבות, למשל: כישרון, זמן וכסף… פגמים שצרכן בבית לא שם לב אליהם לא נעלמים מעיניים בוחנות של חבר שופטים קפדן. זה היה יום ארוך ומתיש אבל מאוד מלמד, מפקס וגם משמח כי נכנסו לרשימת הזוכים עם שורטליסט לרדיו סאונדים של שפ"מ (זכה בקטגוריה של השימוש הטוב ביותר בסאונד אפקטים) כן כן שורטליסט כאן זה בפירוש זכייה!

ואז הגיע יום שישי בערב (לפני מספר שעות) ומה שכבר ידענו הפך למציאות: קמפיין השילוט של דפי זהב כבש את לב השופטים בקטגוריית המדיה והביא לנו שני פסלוני זהב! שניהם, יחד עם כסף לספק ברדיו, עם ברונזה לאלמקס במדיה וברונזה למיצג השולחנות הריקים של “לתת” מתחברים לחמישה פסלונים!!! הישג פשוט נפלא.

היה מרגש לעלות כאן על הבמה, מבחינתי זה סגר שבוע נפלא, זה כיף לבוא לכאן לא רק כשופט אלא גם כשחקן, להיפרד מכל המכרים החדשים ולקבל גם ברכות והכרה על הצד היצירתי.

ומעל הכל: ברכות וכבוד לכל היוצרים ולעושים במלאכה: לכל צוותי דפ"ז, אלמקס, “לתת” והוועד למלחמה באיידס בכל המחלקות אני בכוונה לא מזכיר שמות כדי לא לשכוח אף אחד. תודה לכולם זה שלכם ובזכותכם.

מיום ראשון חוזרים לשגרה, זה לא יהיה קל (אני חייב חופש!!!) אבל בטוח מעניין. יש לנו את קאן בקיץ (-:

יהיה מעניין…

 
על הבמה מקבלים את פסלון הזהב

 
(דפי) זהב נוצץ על הבמה ביורובסט

 
“לתת” על המסך הגדול

 
חוגגים בסיום הטקס

 
עם אוליבר, מנהל הקריאטיב העולמי של פובליסיס, והפרזידנט של הקראפט

 
הקראפט ג'ורי בהרכב מלא עם השמפנייה המסורתית שפותחים בסיום השיפוט

מקבלים את הפסלון המוזהב בטקס