מאת: נדב רביב

בחור חולמני, שרון רפאל. כותב על חלומות וריגושים. לפתוח מודעה ולהתרגש… לפתוח ערוץ 2 ולראות את הפרסומת שלך… החברים והמשפחה וחצי מדינה רואים מה עשית… ריגוש.
בית קולנוע שלם עם 400 איש רואים את הפרסומת שלך… ריגוש. רק שהם לא באו לראות את הפרסומת שלך, חבוב. הם באו לקבל ריגושים מהסרט קולנוע.
אנשי האופליין כ"כ מתרגשים מהפרסומות של עצמם, שהם שכחו לרגש את הצרכן!

במקום לעשות לעצמך ריגושים,
כי מלא אנשים רואים את הפרסומת שלך…
בוא תתקדם לענף שגורם ריגוש לילד קטן שאוחז לגו. שגורם ריגוש לזוגות צעירים שבוחרים ריהוט לסלון.

שגורם ריגוש לבליינים שמחפשים איפה אפשר לשתות סטלה ארטואה. או ריגוש שאתה יכול לעזור להכניס ילד צעיר מיבנה למשחק האולסטאר של האן.בי.איי או אפילו לעזור בבחירת נשיא ארה"ב. ריגוש להיות עד בזמן אמיתי לדברים המדהימים שעושה המשלחת הצבאית בהאיטי. ודמיין את הריגוש לבחור למי לתרום 5 מיליון דולר לצדקה.

אדאייג' סיכם לפני חודש את שנת 2009 ומצא ש-9 מעשרת הקמפיינים המובילים בעולם היו קמפיינים של מעורבות צרכנים, שכללו דיאלוג אינטראקטיבי בין המותג לצרכנים. אפילו פסטיבל קאן מוכיח, שנה אחרי שנה, שהאונליין שולטטטטטט!!!!!! קמפיין Best job in the world וקמפיין The great schlep הם רק דוגמא לחלק האונליין בפסטיבל קאן שגדל יותר ויותר כשנפתחות עוד ועוד קטגוריות לפרסום בסלולרי, סרטים ויראלים וכו'.

ואם כבר מדברים על פסטיבל קאן. האולימפיאדה של הפירסום. קריאייטיב מכל המדינות, בכל הקטגוריות… חוויה אמיתית של פעם בשנה. אצלי זו חגיגה בכל השנה, כשאני נכנס כל בוקר לטוויטר וצופה בלינקים לקמפיינים מלאי קריאייטיב מכל העולם. תאלס, אתה מוזמן להיכנס… הטוויטר לא נושך!

ואסיים במשפט קצר, ציטוט של בחור בריטי שאחראי על הפרסום למותג קטן בשם נייק,
שהחליט שמעכשיו הם לא יעשו בכלל (!) אופליין: Just do digital

עד כאן הטקסט שלי. עכשיו תסלחו לי, אני חייב לזוז, יש לי טוויטים לצייץ

Love, Nadav

נ.ב. תרגישו חופשי להגיב.
אני אוהב טוקבקים, זה רק מוכיח שהעולם אינטראקטיבי.