מאת: ליאת סמואל

גילוי נאות – עוד לא קראתי ספר באמצעות קינדל, אז אני לא יודעת איך החוויה מרגישה. מה שכן, בזמנו הורדתי את "שלושה בבומל" של ג'רום ק. ג'רום למחשב. ניסיתי לקרוא על גבי המסך אבל ממש נהיה לי כאב ראש. אז הדפסתי אותו על חבילה שמנה של דפי A4. זה היה אפילו יותר גרוע. אל תנסו את זה. אחר כך הלכתי וקניתי אותו בחנות יד שנייה. ספר מקסים ומצחיק ושנון ובריטי.

הרוזן ממונטה כריסטו של אלכסנדר דיומא האב היה אחד הספרים האהובים עלי בסביבות גיל 12.

סבתי החורגת, קורנליה, אבל קראנו לה נלי, הייתה מביאה לי ספרים. גרתי בלונדון והיא הייתה באה לביקורים פמפמיים בשנה עם ספרים בעברית. היא הייתה סאקרית של רומאנים קורעי לבבות וסוחטי דמעות וכך זכיתי לקרוא את ג'יין אייר של ברונטה, ואת אנקת גבהים של האחות שלה ברונטה, קדמת עדן של ג'ון סטיינבק, סיפור אהבה של אריך סגל, נשים קטנות של לואיזה מיי אלקוט ועוד רבים, וגם זכיתי למרר בבכי נוראי בכל פעם שדמות שנקשרתי אליה בכל נימי נפשי סבלה, דוכאה, נבגדה, התאבדה, נרצחה, סתם מתה, מתו עליה ושאר טרגדיות שכאלו.

את הרוזן אני זוכרת שקראתי בחדרי, בשכיבה על שטיח-מקיר-לקיר ורוד ומכוער אימים. קראתי אותו אולי 5 פעמים. אחר כך הייתי שוכבת במיטה בחושך ומדמיינת שהרוזן בא ולוקח אותי איתו הרחק משם למסעות של הרפתקאות ותיבות אוצר ונקמה ומוות ואהבה.

מאז פורסם ב- 1857 הספר היווה מקור השראה לספרות המשך ענפה, וגם לסרטים, סדרות, מחזות זמר ואופרות. הנה סרטון של גרסת המנגה העתידנית Gankutsuou: The Count of Monte Cristo שמתרחשת בשנת 5053, מלווה בבולרו מדבק מהסרט מולאן רוז':

אבל עם כל הכבוד למנגה, עד היום יש לי את הספר על שני כרכיו. הוא בלוי וקרוע ועם אוזני חמור, ואם יהיו לי ילדים אני מקווה שהם יקראו את העותק הזה עצמו.

סבתי החורגת נפטרה השנה ואני שוטטתי בחדרי ביתה והבטתי על ארון הספרים המרופט והמריח כמו שספרים ישנים מריחים ורציתי את כל הספרים. אבל אין לי מקום, אז לקחתי את מלחמה ושלום. קודם את הכרך הראשון. הדפים שלו כבר בצבע בז' והוא תורגם ע"י לאה גולדברג ולקח לי שנה להתרגל לזה שהוא כתוב חצי בעברית וחצי בצרפתית עם תרגום למטה לעברית, וגם עם כל מיני משפטים בגרמנית שטולסטוי זרק שם ככה לפנק. והוא מרופט כמו שצריך ומריח כמו שספר בגילו צריך להריח ואפילו היו בתוכו כמה פרפרי עש. וזה היה נפלא. וגם הכרך השני.

אז מה זה הקינדל המעפן הזה?! לא אוהבת אותו בכלל. לבן. קר. פיכסי. אני אוהבת שיש ספריה גדולה עם מלא מלא ספרים בכל הצבעים ובכל הגדלים ושאפשר לשלוף ולעלעל ולהרגיש ולהריח. איך לעזאזל מריחים קובץ? ואיך אפשר לעשות אוזני חמור לספר אלקטרוני?

ועכשיו אמזון מודיעים לנו שבכריסמס הנוכחי נמכרו יותר ספרים אלקטרוניים מאשר ספרים רגילים.

אז אולי הצעירים המאגניבים של היום, קוראים, אם הם בכלל קוראים, ספרים בקינדל, שמעכשיו אני קוראת לו kill-dle , ואולי אני מזדקנת. כנראה שכן, אבל אני, ויסלחו לי הצעירים המאגניבים, רוצה את הספר שלי אמיתי. עם עש, ולא עם וירוס.

מוקדש ל- Edmond Dantès, הרוזן ממונטה כריסטו.