37 תגובות לפוסט "ההווה (והעתיד) באונליין… רק שרון רפאל באופליין"

1. מאת עמית:

   25 בינואר 2010 בשעה 12:00

   האפשרות לטקבק היא אכן היתרון של עולם האינטרנט – היתרון היחיד!
   זה מאפשר לי לעזור לך לצאת מהסרט שלך, ולקחת אתך את ההוזים הבודדים שמסתובבים אתך שם.
   כבר בפסטיבל קאן האחרון, התחלנו להרגיש את המיאוס המזדחל של העולם מהקמפיינים שמתחילים ונגמרים ברשת. ההייפ הוירטואלי (תרתי משמע) מתקרב לקיצו. אוקי, אז אפשר ליצר אינטראקציה עם הגולש. יופי, אפשר גם להתעדכן אונליין. אבל עד שזה לא יוצא מהעולם הדיגיטלי לאוויר הפתוח – לא קורה באמת כלום! לא ברמת הפרסים, ולא ברמת האפקטיבייות. העולם לומד שהאינטרנט רק נותן לך אשלייה של במה. אבל כיוון שכולם מסביבך עומדים על אותה הבמה בדיוק, הרי שאף אחד לא באמת מקשיב לך שם. זה כמו לעמוד באמצע נחלת בנימין ביום שישי בצהרים, ולנאום.
   עזוב אותך מוירטואלי, אתה בנאדם מוכשר. הצטרף אלינו לעולם האמיתי.
   ויפה שעה אחת קודם 
2. מאת עמית:

   25 בינואר 2010 בשעה 12:03

   אגב, שתי הדוגמאות שאתה בעצמך נתת מפסטיבל קאן האחרון, מתרחשות קודם כל בעולם האמיתי! האינטרנט שם רק אחד הערוצים התומכים
3. מאת dandi:

   25 בינואר 2010 בשעה 12:04

   מרוב לינקים לא רואים את הפוסט.
   העומס הבלתי נסבל של האונליין, בו כל קמפיין צריך להגיע עם ספר הסברה.
4. מאת אופליי� ר:

   25 בינואר 2010 בשעה 12:09

   שוב אותה התופעה: אנשי אונליין כותבים וכותבים וכותבים. למה התחושה היא שהאונליין הוא פח אשפה של מילים? איפה הדיוק? הביקורת? הצמצום?
   אונליינרים: תפסיקו לשכנע ותתחילו לרגש.
5. מאת וואחד:

   25 בינואר 2010 בשעה 12:22

   נדב, השנה במקום לנסוע לקאן פיזית, תוכל לעקוב אחרי המתרחש בטוויטר.
   זה יותר טוב, לא?
    
6. מאת פולצ'ק:

   25 בינואר 2010 בשעה 12:24

   סליחה שאני בוטה, אבל כל מלחמת האופליין/אונליין הזו היא מיותרת, פשטנית ובעיקר מוכיחה את חוסר הבגרות של הענף. ענף שכל הזמן מתעסק במי יותר חזק, מי יותר גדול ומי הדבר הבא. כל היום עסוקים בלהכתיר אחד את השני ולהלחם אחד בשני, במקום להמשיך וליצור, עוד ועוד עבודה טובה.
   המדיום, וזה לא משנה אם הוא אופליין או אונליין, הוא רק צינור, כולה מוליך זרם בין תחנת הכוח (משרד הפרסום) לבתים בעיר (הצרכנים). עכשיו אפשר להמשיך את הויכוח האם חוטי חשמל בקרקע יותר טובים מחוטי חשמל תלויים, ובאמת כל הויכוחים הפנימיים האלה מזכירים את ההתנהלות בין ועד העובדים של חברת החשמל להנהלה שלו, אבל בינינו – יש כאלה שיעדיפו ככה ויש כאלה שיעדיפו ככה. ויכול להיות שעוד כמה שנים יהיו בכלל מערכות חשמל סולארי לכל בית ולא יהיו חוטים מכל סוג, זה לא משנה. בסוף המטרה היא אותה מטרה – הזרם צריך להגיע לצרכן.�
   אופליין, אונליין, הכל שטויות. בסוף אנשים מתחברים לרעיון, ליצירה. למשהו שמזיז ונוגע בחלק מסוים אצלם בגוף, בנשמה. וכן נדב, זה יכול להיות סרט פרסומת מרגש של 30 שניות בטלוויזיה שגורם לתת מודע שלך להעדיף מותג אחר על השני, זה יכול להיות תשדיר רדיו שתופס אותך בדרך למשרד ומציל חיים של ילד וזה יכול להיות שלט מבריק שגורם לך לעצור את החיים לרגע. וכן תאלס, זה יכול מהלך אינטרנטי מדהים שגורם לך להתאהב בריצה או תוכן סלולרי שמייצר העדפה בנקודת המכירה.
   הכלל הוא מאוד פשוט – הרעיון הוא המלך.
   הכלי שבאמצעותו המלך עובר לצרכן, הוא רק כלי. הגיע הזמן להפסיק ולנסות להפוך את הכלי הזה למטרה. לפעמים זה יותר מתאים ולפעמים האחר יותר מתאים. וזה בסדר שזה ככה, זה טבע העולם אין מה להלחם בזה, כי באמת של החיים, גם אין חוקיות מאוד ברורה. וכן, יכול להיות שעוד 50 שנה ישרוד רק כלי אחד, אבל עדיין המהות לא תשתנה אף פעם:
   רעיון גדול, הוא רעיון גדול, הוא רעיון גדול.
7. מאת משתמש בא� ו� ימי:

   25 בינואר 2010 בשעה 12:27

   פולצ'ק יש לך טעות כי האונליין הוא לא עוד מדיה אלא במשל שלך דרך של הצרכן להזרים קצת חשמל בחזרה לגנרטורים של חברת חשמל וזה דבר שלא היה
8. מאת מיכאלי עוזי:

   25 בינואר 2010 בשעה 12:27

   אני מואיל להפנות תשומת ליבכם בדיון למשהו אחר שקורה, טוב נו… קורה כאילו ברשת. כתבה באותו נושא מרתק שהופיעה בשעה האחרונה בכלכליסט.
   http://www.calcalist.co.il/marketing/articles/0,7340,L-3389416,00.html
9. מאת יו� י:

   25 בינואר 2010 בשעה 12:37

   לייק לפולצ'ק!
10. מאת � דב רביב:

    25 בינואר 2010 בשעה 12:38

    פולצ'ק!!! הבאת אחלה אינסייט שאונליין עדיף מאופליין. ואני מצטט:
    זה יכול להיות סרט פרסומת מרגש של 30 שניות בטלוויזיה שגורם לתת מודע שלך להעדיף מותג אחר על השני, זה יכול להיות תשדיר רדיו שתופס אותך בדרך למשרד ומציל חיים של ילד וזה יכול להיות שלט מבריק שגורם לך לעצור את החיים לרגע. וכן תאלס, זה יכול מהלך אינטרנטי מדהים שגורם לך להתאהב בריצה או תוכן סלולרי שמייצר העדפה בנקודת המכירה.
    שימו לב שהאופליין יוצר הפרעה! מפריע לך בטלוויזיה. מפריע לך עם הרדיו. ושלט שתופס לך תשומת לב בנהיגה. לעומת זאת, האונליין גורם לריגושים (כמו שכתבתי) כמו שהריצה היא חלק מהחיים של פולצ'ק והדיגיטליות של מהלך נייק פלוס הביא ליותר אהבה, אונליין יותר שווה ויותר חלק מהחיים (אפילו לאופליין כמו ספרים, עמית גל מככב בדיגיטל)
    תמשיכו לעקוץ אותי ורק להביא יותר ויותר הוכחות שאני צודק אני נהנה. תמשיכו!!!
11. מאת פולצ'ק:

    25 בינואר 2010 בשעה 12:42

    נדב,
    אל תתפס לדוגמאות. תמיד תנסה להבין את המסר הגדול יותר.
    בלי קשר לדיון פה, זה גם יהפוך אותך לפרסומאי טוב יותר
     
12. מאת תאלס:

    25 בינואר 2010 בשעה 12:45

    מי שמע על תעשיה שלימה שתלויה ב"נטוויז'ן שלום, במה אוכל לעזור?… מה לא עובד? ניסית להוציא מהשקע? תעשה ריסטארט… עדין לא עובד?"
13. מאת טו� י ד� זה:

    25 בינואר 2010 בשעה 12:49

    שמעתי שדימה החליט לעזוב לטובת האופליין
    �
    אבל אל תגידו לאף אחד
14. מאת ד� י שובב� י (� � � � � � � � � � � � � � � � � � � � � � ):

    25 בינואר 2010 בשעה 12:50

    עוד הוכחה לזה שהאונליין לא עובד
    �
    מה לעזעזל קורה עם ה-נ במאת________
15. מאת מיכאלי עוזי:

    25 בינואר 2010 בשעה 12:51

    אני חולק על מה שפולצ'ק כותב וגם אנמק:
    קריאטיב מתיש את הציבור ומרחיק אותו, רב האנשים רוצים לבחון הצעה ולגלות האם היא רלוונטית עבורם או לא ולא לפענח את המסר המרתק והקריאטיבי שנארז בסיפור מרתק. אני כותב וכואב את העוול הזה בעולם אבל אין מה לעשות אנשים מעטים בתחומי המותרות בלבד פנויים באמת לדברי ההגות שבקריאטיב מרגש. (למרות שאותי אישית ובוודאי עוד רבים מאיתנו התקווה הזאת ממריצה ומעוררת ומפיחה חיים וחשק לקום כל בוקר ולרוץ לעבודה)
    חדשנות מוצרית היא הדבר הגדול באמת עבור הצרכנים ושינוי והתמדה בחידוש עבור הצרכן + היכולת להציג את "אותו מקרר בגישה כל כך שונה" היא לב העיסוק במחלקות הפרסום והשיווק ומשרדי הפרסום שלהן.
    באופן בסיסי מאוד קל כיום להאיר כל מוצר באור היקרות של חדשנות באמצעות החיבור שלו לאונליין, בטח קל להעלות כל נושא לשיחה ברשתות ולקבל משוב ולנטר שיחות ולדייק מסרים תוך קמפיינים, אונליין זה המון בקרה ושליטה וכולם בעולם מתים על זה בלי קשר אם יש להם מוסג איך לעשות את זה טוב או לא או סתם לזהם את הסביבה. כאן טמונים גם הרבה מהבעיות באונליין שבכדי לקבל משוב חזק צריך להתגבר על המון רעשים שקורים בו לעומת מדיות אחרות בהן קיים הראף שנקרא מחירון הפרסום. למי שלא ברור לו על מה אני מדבר אסביר שבעוד בכל מדיה אחרת נדרשת השקעה כלשהי בכדי להביע מסר, באינטרנט הכל מוצף בהמון מידע שבכל רגע מכפיל את עצמו ולהעביר רעיון כלשהו בצורה ברורה דורש מהלך ממוקד ועוצמתי שייגבר על כל שאר הרעש.
    לגבי קריאטיביות אני חושב שכמו שלא קל להגיע להישגים בכל מדיה, רק התמדה למידה והתנסות יכולות להוביל להישגים ושילוב של כל האמצעיםם וכל התובנות בחיים ולא רק בעיון בעבודות מצויינות אלא בשאר תחומי החיים יניבו תוצאות משופרות.
    יאללה סטודיו, ואחר כך אוכל.
     
16. מאת rani:

    25 בינואר 2010 בשעה 12:52

    כמו שפולצ'ק כתב רעיון גדול הוא רעיון גדול וזה מה שחשוב
    מי שנלחם על הזירה שלו אופליין\אונליין חי בעבר וחושב בקטן!
17. מאת פססס... פססס...:

    25 בינואר 2010 בשעה 12:53

    לכל אנשי הקריאטיב שעדיין חיים בבועה
    נכון, בועה כיפית, יצירתית, מתגמלת ולעיתים מתסכלת,
    אבל כן, עדיין בועה…

    ולכל אנשי הקריאטיב שב-ט-ו-ח-י-ם שכל מדינת ישראל ראתה
    זה עתה את המודעה החדשה והיזומה שלהם בשבועון "אלמוני פילוני"
    או את הבאנר ההורס במדור NANA BANANA בישול…

    בואו ואגלה לכם סוד:
    רוב הציבור במקרה הטוב – אדיש לפרסומות
    ובמקרה הרע – לא סובל פרסומות.�
    הוא רואה בזה לא יותר מיתוש קטן ומעצבן.

    לכן… המסקנה ברורה:�
    תקשיבו לפולצ'ק!
    דרושים רעיונות טובים!
    זה הכול.
    רעיונות טובים הם אלו שיעשו את ההבדל.
    ורצוי גם כאלה שמקבלים חשיפה אמיתית ומשמעותית
    ולא משודרים בערוץ 24 בשתיים בלילה.
    יום טוב לכוווולם.
18. מאת רוסלאן:

    25 בינואר 2010 בשעה 13:05

    http://www.youtube.com/watch?v=RFbZCZ6saOo
     

     

     
19. מאת יויו:

    25 בינואר 2010 בשעה 13:46

    פססס… פססס…
    צר לי להודיע לך אבל… אתה טועה ובגדול!!!
    צא אתה מהבועה תפקח עיניים ותבין שמזמן עולם הפירסום עבר שלב. דווקא היום, בגלל "מלחמות הקריאיטיב" אנחנו יוצרים עיניין בציבור. יותר ויותר אנשים אפילו מחכים להפסקת הפירסומות כדי לראות מה חדש. איזה פירסומת ציבעונית/מרגשת/מצחיקה/מרעישה שדיברה אליהם והם רוצים לראות שוב או להראות לחבר'ה. עקב כך התחום עצמו גם הפך לזוהר יותר בעיניהם. יותר ויותר אנשים ברחוב כבר מכירים אפילו קרדיטים של משרדי פירסום… רעיונות טובים הם אלה שכבר עשו את ההבדל (לא יעשו – כמו שאתה כותב) וכמובן שככל שאנחנו מתקדמים יש יותר פלטפורמות לשימושנו אנחנו רק צריכים להשכיל למצוא אותן לפני כולם ואולי אף להמציא אותן. אז אני ב-ט-ו-ח-ה שאנשים רואים ולא רק רואים, מ-ע-ר-י-כ-י-ם את הפירסומות היום בעולם.
20. מאת מיכאלי עוזי:

    25 בינואר 2010 בשעה 13:51

    נדב… נכנסתי לפליקר שלך ואין שם דבר עדכני יותר מתמונה מעורפלת מתחילת דצמבר אשתקד. וגם בסופ אתה לא שולח כלום כבר חדשיים… קבל זאת כביקורת בונה בתחום האונליין שכן מהלכים מנצחים יש לבנות, לתחזק ולהעצים. אי אפשר ככה לפתוח שיחה ולהיעלם באמצע
21. מאת פססס... פססס...:

    25 בינואר 2010 בשעה 14:40

    יויו אתה חי בבועה…
    שלא לומר בסרט.�
    אבל זה בסדר, תמשיך לשכנע את עצמך�
    שמקבץ הפרסומות בפריים טיים צריך לזכור באוסקר,
    ושהציבור עוקב בדריכות אחר התחרות הנצחית – מי גדול יותר – מקאן או אדלר.

    ולא, אני ממש לא אומר שהכול רע.
    אני רק חושב שלפעמים צריך להתסכל אחורה, קדימה ולצדדים,
    לשאול שאלות, לעצור ולחשוב.
    ונכון, אני מודה ויודע שקשה להיכנס לפרופרוציה�
    בעולם כל-כך יצירתי, ייצרי, כיפי, מבאס, ותחרותי.
    �
     
22. מאת זה א� י:

    25 בינואר 2010 בשעה 15:04

    אהבתי את החרוז
    Love, Nadav
    יכולת גם לכתוב:
    "תרגישו חופשי להגיב,
    Love, Nadav Raviv."
     
23. מאת � דב רביב:

    25 בינואר 2010 בשעה 15:16

    אופליין זה כמו אופניים… נעים, קליל ופשוט. אונליין זו מרצדס אדומה במהירות אוטוסטראדה. אופליין פשוט מפחדים לעלות להילוך גבוה, אז הם פשוט מביאים את כל הנימוקים למה לא לעלות לכביש. זה מסוכן. זה רועש. אז לכל מי שטוענים שאין אופליין ואין אונליין, יש רק אנשי רעיונות, לא מבינים שיש בריפים שיכולים לעלות על אופניים ולנסוע 15 קמ"ש ויש בריפים שיכולים לטוס 150 קמ"ש. לא סתם תאלס (או שאר האופליינרים) לא מביאים הוכחות, אלא רק צידוקים. דברו תא(כ)לס. או שלא תדברו בכלל!!!!!
24. מאת זה אתה:

    25 בינואר 2010 בשעה 15:16

    זה אני, מקווה שאתה לא קופירייטר
25. מאת ליאת:

    25 בינואר 2010 בשעה 21:35

    זה אני – השיר היה פסגת יצירתך.
     
26. מאת מרי� ה:

    25 בינואר 2010 בשעה 23:54

    תאלס ונדב – וואו, איזה ויכוח מאצ'ואיסטי, בדיוק בגלל אגו מנייקים שכמותכם אני שומרת על רווקותי באדיקות! אחד הויכוחים הכי מטופשים שנתקלתי בהם מעודי, ותסלחו לי אם גם אני בוטה! בתור מפיקה שלומדת להיות קופי (ת), אני חייבת להגיד לכם ששניכם יהירים! מה הטעם להגדיר את האינטרנט ככלי נפרד מהכלים שמשרתים אותנו הפרסומאים? האינטרנט פותח אותנו לעולמות חדשים, מאתגר אותנו, מציב בפנינו אין ספור אפשרויות.  באותה נשימה – מה הטעם לזלזל בכלים שמשרתים אותנו נאמנה בעשרות השנים האחרונות, וימשיכו גם בעשרות השנים הבאות? בקיצור אני לגמרי עם פולצ'ק, הרעיון והדרך זה מה שקובע ולא משנה באיזו מדיה או טכניקה משתמשים. מזל שאני חולה על שניכם, אחרת הייתי עוד יותר בוטה
27. מאת היה � כון!:

    26 בינואר 2010 בשעה 9:43

    לרגע נזכרתי באילנה שמול עם התגובות הארוכות….
    אתם חייםבתוך בועה שהולכת להיתפוצץץ לכם בפרצוף.
    אני בפרסומות הולך להשתין.
28. מאת � דב רביב:

    26 בינואר 2010 בשעה 9:48

    מרינה,
    עשית לי את הבוקר.
    
29. מאת וואחד:

    26 בינואר 2010 בשעה 12:50

    סבבה, הבנו. אופליין/אונליין זה מה שיש עכשיו. מי יודע מה יהיה מחר?
30. מאת פול:

    26 בינואר 2010 בשעה 13:27

    נכון, "המדיום הוא רק צינור" ותשאלו את ג'ון הולמס שבנה על זה קריירה שלמה (והוא רחוק היה מלהיות מדיום, XXXL אולי והוא יכול היה לבנות על זה גם שדה תעופה קטן, אם רק היה רוצה…).
31. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    26 בינואר 2010 בשעה 13:42

    אותי מעניין מ ג חושב…
32. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    27 בינואר 2010 בשעה 11:32

    "דיגיטל זה גן עדן של אפשרויות… מדובר במדיום חדשני, המאפשר אינספור איכויות
    ושכלולי טכנולוגיה שבאמצעותם ניתן לעשות פרסום יותר טוב". (גדעון עמיחי 2007)
    http://www.bizportal.co.il/shukhahon/biznews02.shtml?mid=134016
    אנחנו בשלמור עושים פרסום מצויין (אופליין) ועושים פרסום יותר טוב ממצויין (אונליין)
    
33. מאת Xפל� ר:

    27 בינואר 2010 בשעה 18:59

    פולצ'ק אני איתך
    רק תוספת קטנה – סליחה על האנכורוניזם
    הבועה באמת מרחרחת עננים על שום כלום
    אם כבר לראות את התמונה הגדולה
    רעיון גדול באמת -שיווק אגרסיבי עם גב כלכלי- וכלי הפרסום כבר טיפה, רק טיפה, פחות רלוונטי
    מוצר
    זו לא קללה
    פ, אני איתך
34. מאת גון:

    30 בינואר 2010 בשעה 19:24

    צריך רק לזכור שהפרסום , ברוב המקרים – מפריע לצרכן – כשאתה רואה הסופרנוס בלילה, באמת שאתה לא מבקש את הפסקת הפרסומות. כשאתה שומע שיר ברדיו – אתה ממש לא רוצה שיקטעו אותו לתוך פרסומת. כשאתה גולש באינטרנט הפופ-אפ שקופץ לך הוא הדבר הראשון שאתה סוגר. הנקודה היא שהפרסום – בצורה הנוכחית שלו – הוא פרסום בהפרעה, והמוח שלנו כבר רגיל להתעלם ממנו.
    אשף הפרסום סת' גודין כתב על זה ספר ממש מעניין בשם PERMISSION MARKETING, שלפיו הפרסום הכי אפקטיבי הוא פרסום ברשות - שצריך לענות על שלושה מאפיינים : אישי - המסר חייב להיות אישי ללקוח. רלוונטי - המסר חייב להיות רלוונטי ללקוח (לדוגמא – פרסומת של טמפונים שמגיעה לגבר, היא סתם בזבוז זמן וכסף – וזה מה שקורה עכשיו), ומעל הכל – מצופה - הפרסומת חייבת להיות משהו שהצרכן מצפה לו (לדוגמא הנערה שנרשמת לעדכונים של ויקטוריה סיקרט'ס – ומצפה להם), ולא משהו שמפריע לו – שזה , עם כל הכבוד – כל הפרסום הטלוויזיוני, הרדיופוני, המודפס וגם רוב מה שאונליין.
    היתרון של האונליין בפרסום ברשות הוא שהאינטרנט, מעצם הגדרתו, הוא דבר הרבה יותר אישי ומותאם לגולש היחיד מאשר הטלוויזיה והעיתון – שם אין לנו באמת בחירה על התכנים.
    כל עוד המפרסמים ימשיכו לשפוך כספים עצומים על פרסומות שמפריעות לצופים שלהם – זה רק ירחיק אותם מהמטרה העיקרית שלהם עוד יותר.
    �
    �
     
35. מאת השבוע שהיה, המותגים והמדיה החברתית | הבלוג של אורלי בראון:

    30 בינואר 2010 בשעה 22:38

    [...] [...]
36. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    3 בפברואר 2010 בשעה 14:39

    [...] [...]
37. מאת לא, את! לא, את!:

    10 בפברואר 2010 בשעה 0:57

    זה מדהים לראות איך הטוקבקים מחיים את המדיום הזה – ה"מלך השולט" בהווה ובעתיד… האינטרנט. כן זו מהפכה, אבל הנה עוד מגנים על האופליין ומדברים לזכותו ואני בטוח שאנחנו מאוד רחוקים מלהספיד אותו.
    כמו מהפיכת הדפוס, והמהפיכה התעשייתית, גם אנחנו כיום חיים בתקופת מהפיכה – מהפיכת המידע. רעיונות גדולים זה מאסט פולצ'ק כי משם הכל מגיע ובתכ'לס מה שהפרסומאי מעביר זה רעיון. אבל, וזה אבל די גדול- המסר יותר חשוב כי המסר הוא כל מה שחייב לעבור לצרכן והמסר הזה יכול לעבור בהרבה מדיומים, אופליין/אונליין זה כן משנה. פעם זה יותר טוב או יותר מוצלח ופעם זה האחר, לדעתי, השילוב היעיל של שניהם הוא תמיד סינרגטי יותר ומביא תוצאות הרבה יותר טובות (ראה את דוגמת best job in the world שזכה בקאן)