פרשת יתרו: פירוטכניקה מול משמעות

מאת: יורם לוי

פרשת יתרו תשס"ז – דרשה בית הכנסת ברעות. (שמות יט, פסוק טז-כ).

"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה" (פרק כ- טו). וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם ויעמדו מרחוק" למה צריך את כל המופע האורקולי הזה? איך אפשר בכלל לראות את הקולות? והאם עשרת הדיברות הן לא עניין מספיק מעורר כבוד ויראה כשלעצמו?

הקב"ה מכתיב למשה במעמד כל העם בהר סיני את עשרת כללי הברזל שינחו את העם לדורותיו. על פי חז"ל את שתי הדיברות הראשונות הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר, וכל זה לבד לא מספיק? נהוג לפרש שמדובר בעם של עבדים, שארבע מאות שנה היה משועבד, עבר את חווית יציאת מצרים הפזיזה, מתמודד עם קשיי המדבר, עייף, יגע, לא ירא אלוקים…

עם שצריך את הפירוטכניקה והשואוו כדי להבין את גודל האירוע. בתוקף עבודתי, אני נחשף באופן קבוע לנתוני הרייטינג השבועיים של תכניות הטלויזיה. כלומר אילו תכניות זוכות לאחוזי הצפייה הגבוהים ביותר. בחודשים האחרונים, היתה תכנית שבלטה מעל כל השאר. אני מודה שלא יצא לי לצפות בה, אבל בערך מיליון אנשים בישראל צפו בה כמעט מדי שבוע: התכנית עם אורי גלר. טלפתיה, קסמים, כוחות על טבעיים. זו התכנית שמשכה יותר אנשים אפילו מכדורגל…

לפני כשנה ממשלת צרפת שלחה לנו כמחווה ידידותית, מופע זיקוקין מרהיב לחוף ימה של תל-אביב. אותו היום הוכתר כיום הפקוק ביותר בתולדות המדינה. אנשים עמדו 4 שעות ויותר בדרך מתל-אביב לירושלים, ואלה ברי המזל שהצליחו להגיע בזמן ולראות את המופע. מדובר במאות אלפים שצפו במופע ועוד כמה עשרות אלפים שנתקעו בדרך אליו.

מה יש שם שגורם להמונים לנהור אחרי כל אלה? כנראה שגם אנחנו, המגדירים את עצמנו עם של אינטלקטואלים, משכילים, לא דור מדבר, לא עייפים, לא יגעים, בכל זאת נוהרים אחרי העל-טבעי, אחרי הקסמים והזיקוקין. אגב, בשביל הקוריוז, היתה סדרת תכניות בשם "עשרת הדיברות" מביך לספר מה היה הרייטינג שלה… אבל רק תגידו "אורי גלר" או "בלתי נתפס" – אנחנו שם.

המופלא כנראה יוצר בנו שילוב של התרגשות, התפעמות עם מיסטיקה. העשן, הלפידים והקולות במעמד הר סיני אם כן, באו ככל הנראה ליצור את האווירה הנכונה ולהכניס את העם לדריכות, להבין שמשהו גדול מאד מתרחש כאן. אבל זה לא היה המופע המרכזי של המעמד.

זה היה מה שקוראים היום "הופעת חימום", לקראת המופע המרכזי:

עשרת הדיברות.

 

כדי להבין את משמעותו של מעמד הר סיני אפשר להתבונן בדברי הרמב"ם פרק ח' מהלכות יסודי התורה: "משה רבינו, לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בליבו דופי, שאפשר שיעשה האות בלאט וכישוף.  אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי צורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה:  היה צריך להשקיע את המצרים – קרע את הים והצלילן בתוכו. צרכנו למזון – הוריד לנו את המן. צמאו – בקע להם את האבן. כפרו בו עדת קורח – בלעה אותן הארץ וכן שאר כל האותות. הרמב"ם יוצר מדרגות באותות וכישופים. להפוך מטה לנחש, זה אולי מרשים אבל זה לא אות שמגיע בטיימינג שרלוונטי למשהו. כנ"ל לכופף כפיות בטלפתיה…

במסגרת קמפיין שעשיתי עם אורי גלר, הוא כופף כפיות למול עיני ילדיי באופן מרשים מאד, אך זה לא היה בשביל לאכול טוב יותר את היוגורט… משה לעומת זאת עושה את הניסים בדיוק כשצריך. צריכים מזון – יורד מהשמיים. מים, יוצאים מהסלע וכו'. ועדיין… לא מאמינים בו באופן מוחלט. מתי כן? בהר סיני.

ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני – שעינינו ראו ולא זר, ואזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות והלפידים, והוא ניגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים – "משה משה, לך אמור להם כך וכך"וכן הוא אומר: פנים בפנים דיבר ה' עימכם ונאמר: "לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת" ומניין שמעמד הר סיני לבדו הוא הראיה לנבואתו שהיא אמת ואין בו דופי?

שנאמר: "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם" מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה. אפילו המדרגה הגבוהה של הניסים והאותות, שפתרה בעיות ובאה בטיימינג הנכון, לא הביאה לאמונה מוחלטת, כי אנשים ראו את התוצאה ולא פיזית את העשייה, את האות.

מעמד הר סיני על פי הרמב"ם הוא בראש ובראשונה בסיס לאמונת ישראל בנבואתו של משה רבינו. קודם מעמד הר סיני האמינו בני ישראל למשה, אך עדיין היו להם ספקות באמונתם. לאחר מעמד הר סיני התבססה אמונתם לעולם. אבל אם מעמד הר סיני הוא הבסיס לאמונה, מה נאמר אנחנו, שלא זכינו להיות במעמד הר סיני? איך נזכה אנחנו לאמונה חזקה, יציבה ובלתי מעורערת?

לכך הביא הרמב"ם את הפסוק "לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת". הפסוק מופיע בדברים פרק ג', כשמשה מדבר עם העם רגע לפני מותו. ולמי הוא מדבר? לא אל האבות שיצאו ממצרים והיו נוכחים במעמד הר סיני, אלא אל הבנים, שעומדים להיכנס לארץ.

ובכל זאת משה אומר להם: "ה' אלקינו כרת עמנו ברית בחורב. לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי איתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים. פנים בפנים דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש". משה מדגיש שלמרות שהברית נכרתה עם אבותינו, הברית קיימת באותה מידה איתנו. גם אם גופינו פיזית לא היה שם במעמד הר סיני,

נשמתינו היתה שם ועמדה למרגלות ההר. ולמרות הפירוש, השאלה עדיין קיימת…

מי מאיתנו לא היה רוצה לחוות פעם אחת את החוויה הזו, את התגלות ה', את ההוכחה הניצחת. אם לחזור לשאלה הראשונה, מופע השופר והלפידים, זה היה כאמור מופע החימום לעשרת הדיברות. ברגע שמופע החימום הופך להיות הדבר המרכזי, התוכן היחיד, מתחילה הבעיה. הקסם, הכוחות הניסתרים, המופעים המרהיבים וכו' טובים להתרגשות זמנית, רגעית. חווייתית.

עשרת הדיברות הם החיים עצמם. הם המתכון לחיות נכון את היום יום. את השיגרה, היצרים, הפיתויים היום יומיים, ולכן, גם אם לא היינו פיזית באירועי הר סיני, את המופע המרכזי אנחנו יכולים לחוות ולקיים יום יום.

שבת שלום.

70 תגובות לפוסט "פרשת יתרו: פירוטכניקה מול משמעות"

  1. Cool site. Thank you.
    http://rlink.org/5375 insurance quotes

  2. Cool site. Thank you.
    http://rlink.org/5378 malpractice insurance