מאת: יהורם דוידי

בספרו החדש של א.ב. יהושע מופיעה הפסקה הבאה:

"ביום שישי בבוקר עומד יערי ליד פח-האשפה במטבח ומדלל את עיתון 'הארץ' ממוספים מיותרים, ארציים ומקומיים, תוספות נדל"ן ותְחיבִים של רשתות שיווק גדולות, ואגב מעשה מעלה ברוחו את התנור שגיסו שרף בו את העיתונים הישראליים. אם העיתונים ימשיכו לתפוח כך יהיה צריך להתקין תנור אפריקני גם פה, כדי לא להכביד על פח האשפה"

אפשר לדבר על עומס הפרסומות ומה זה עושה לצרכן האומלל, אבל עזבו, זה לא חדש.

מה שכן חדש זה 'תחיבים'.

כאילו, אינסרטים.

תחיבים.

נפלא.

ובכן מעתה, כשאתם מדברים עם לקוח, אל תציעו לו לעשות אינסרט.

הציעו לו לתחוב.

מאת: לירון שכטר

התפאורה: חדר ישיבות שמיימי, לשכתו של אלוהים. נוכחים: מיטב המוחות הקריאטיביים.

ריבונושל: "חבר'ה, אני עצבני רצח. זה כל מה שאתם מסוגלים להביא לי? בשביל זה ארגנתי לידי, בעבודה מאומצת של כמה שנים, את אהוד מנור, דודו דותן, דודו גבע, עלי מוהר, נעמי שמר ויוסי בנאי? אתם אמורים להיות השפיץ שבשפיץ. עם זה (מניף בהפגנתיות מצה שמורה ומטיח אותה על שולחנו בזעם) אתם רוצים שנמתג אתוס לאומי? עם דיקט? אתם שוכחים עם מי אנחנו מתעסקים כאן, חבר'ה. עם קשה עורף. לא פראיירים. "עגל הזהב", מצלצל לכם מוכר? אה??? והאמת – אני לא שופט אותם. עם כזה קריאייטיב חרא, מה הפלא שהם פוזלים למתחרים.

ודוגרי – זאת לא הפעם הראשונה שאתם מפשלים. דיברנו על כיפור. זוכרים? ביקשתי בידול. ביקשתי או לא ביקשתי? רבאק, זה היה פאקינג בריף אסטרטגי. אמרתם לי – 'נלך על צום, שופרות, ביגוד לבן, משהו בומבסטי. ישב איתי הפלנר, אמר לי – 'למדתי את המתחרים טיפ-טופ. אין עוד דבר כזה. אין. זו הצלחה בטוחה'. אז עזבו את זה שאמרתי לכם – אמרתי לכם – לא לקחת פלנר בלי ניסיון. זה ניחא. לא דורך לכם על יבלות. אלוהים מזהיר ואתם זורקים זין – בעיה שלכם. אבל תגידו לי: איך הוא פספס שבכל דת שמכבדת את עצמה יש איזה צום שזוכה להד רציני. שהקטע של חשבון הנפש הפך לבון-טון. תסבירו לי איך זה שאני מסתובב בכיפור בגוש דן, אחרי כל ההשקעה, והבתים מפוצצים במניאקים שמסדרים לעצמם מרתון DVD ושוטפים את החטאים עם גלונים של בירה.

אם אתם חושבים שזה מה שיש לכם, שזה הטופ, רק תגידו. השוק מפוצץ בכישרון. תוך 3 דקות אני מארגן לי צוות גוטה-גוטה. מה, אין לכם כבוד? איך תסתכלו לברנז'ה בעיניים אחרי שהכותרת הראשית באייס תצעק – "אלוהים מחליף סוכנות פרסום"? תראו את ישו. שיחק אותה. עם רבע תקציב ומשרד אלמוני. הביא אותה עם הגימיק של סנטה-קלאוס, הגרביים התלויות, וכל הדאווין. תלך היום בכפר הכי מנותק במנצ'וריה עילית – אין אחד שלא יודע מי זה סנטה-קלאוס. ככה בונים מותג, חבר'ה".

יוסי בנאי: "ריבונושל, בוא נרגע. בחייאת רבאק. נחזור לסטודיו, נגלגל עוד כמה רעיונות, יהיה בסדר. אנחנו עובדים יחד לא מאתמול".

דודו דותן: "אני אומר שנלך על הקטע של המשפחתיות. זה מוכר חזק. שולחן ערוך, מפה לבנה, האח הגדול שחוזר מהצבא עם כומתה אדומה, מניף את האחות הקטנה, סבא והאפיקומן, כולם נותנים ב"מה נשתנה", חיוכים מהסרטים, אחיינית כוסית…. אידיליה".

גבע: "חלש. לא אמין. מסר מופרך. כולם יודעים שזה החג עם הכי הרבה חיכוכים משפחתיים. אף אחד לא יקנה את זה. הצרכנים שלנו דרעקעס אוכלי טריפות, אבל סתומים הם לא".

ריבונושל: "מסכים. שום משפחתיות ושום בטיח. תביאו כיוון אחר".

נעמי שמר: "אביב. התחדשות. פריחה. נראה לי אחלה כיוון. לא מעורר אנטגוניזם, עושה נעים, מדבר לכולם. לא נכנסים כאן למלכודות, לא שורפים פלחי שוק פוטנציאליים".

יוסי בנאי: "תמשיכי"..

נעמי שמר: "אפשר לחבר את זה לקטע של חופש, של חירות"….

דודו גבע: "לא קונה. אני חושב שכדאי ללכת בהפוך על הפוך. לעצבן את הצרכן. לגרות לו את העצבים החשופים. לתת לו בראש. איזה אימאג' של גלגל עינויים אינקוויזיטורי, קרבן כפות שמציג פרצוף מטורף מכאב, עיניים קרועות באימה, והכיתוב: "יהודי – חמותך קוראת אותך לסדר".

ריבונושל (זועם, מתפרץ): "תגידו, בשביל זה אני משלם לכם? מה פשר הבנאליות הזו? מוכרים לי רעיונות בריח נפטלין. תאמינו לי, אני אוסף כאן 3 מלאכים שמשחקים כדורגל על הבלקון – לא חכמים גדולים – והם מביאים משהו חד יותר. יוסי, תעשה טלפון לבר רפאלי. בוא נלך על בטוח, לפני שכל גוש דן ממיר את דתו. אוקצור, אין זמן. סדרו לי שוט מנצח. לבוש קצרצר של עוזרת בית סקסית, עבד SMשמלחך לה את המגף, מטאטא נוצות ביד, והסלוגן "בר עושה סדר". ויוסי, אחרי הקמפיין הזה אתם מפוטרים. שמעתי שבבלוג של שלמור מתכננים להריץ את OPEN CODE 2. חג שמח".