Planning Ahead

מאת: שקמה שרון

השבוע נסקור מהלכים עדכניים של מעורבות חברתית של מותגים, מהלכים אשר נוצרו על מנת להשקיע בקהילה הצרכנית אותה המותג/החברה משרתים.

מה עומד מאחורי האסטרטגיה של פעילות חברתית שכזו?

  • זוהי דרך טובה ליצירת תדמית חיובית, לחזק את המוניטין והאופן בו נתפשת החברה בעיני כלל מחזיקי העניין שלה (עובדים, לקוחות, ספקים, מתחרים וכו')
  • כי זו דרך ליצירת בידול בעולם תחרותי, עמוס במותגים ובשירותים דומים
  • כי זה אומר "לגעת" בלקוחות, במחזיקי העניין ובקהילה בצורה אותנטית, אמוציונאלית ושונה
  • והכי חשוב – כי זה מספק ערך אמיתי

1. בשנת 2007 יצרה קוקה קולה סרטוני אנימציה סביב המושג Happiness, המעבירים מסרים של יצירת אושר בחיי היומיום שלנו (הנה אחד). ב-2009 הנהיגה החברה מהלך סושיאל נרחב ובו שלושה שגרירי המותג עברו בין 206 מדינות כדי להעביר את המסר של קוקה קולה (קראו על המהלך כאן). מזה כשנתיים קוקה קולה פועלת בגזרת ה Happiness באופן פיזי – עוברת בין קמפוסים עם מכונות שמוציאות הרבה יותר מפחית/בקבוק קולה (כאן ב UK וכאן בארה"ב)

לכבוד חג המולד של 2011, החליטו אנשי השיווק לקחת את המושג Happiness צעד אחד קדימה, ויצרו מהלך חברתי הקשור במושג ובמשמעותו בחגים. תקופת החגים היא התקופה בה אנשים מבלים עם משפחותיהם מכל קצוות תבל, במידה ומתאפשר להם לעשות כן. אך ישנן אוכלוסיות שלמות שידן אינה משגת כרטיס טיסה, או שעבודתם אינה מאפשרת להם לקחת חופשה.

קוקה קולה בחרו להתמקד בפלח אוכלוסייה שכזה- העובדים הפיליפינים בארה"ב. הם יצרו קשר עם עובדים פיליפינים, והטיסו אותם לכבוד החג אל משפחותיהם, כדי לבלות איתם. חלק מאותם אנשים לא ראו את בני משפחותיהם מעל לעשור.

התוצאה: סרטון מאוד מרגש, הנותן עומק לפלטפורמת האושר שיצרה החברה בשנים האחרונות:

clip_image002

שאלת השימוש הציני באנשים לטובת קמפיין פרסום היא שאלה שחייבת לעלות. כן, החברה משתמשת בסיפורים הקשים של אותם עובדים לטובת שיפור תדמיתה בעולם. כן, חייבים להיות ביקורתיים ולהתבונן במהלך זה בעיניים פקוחות. כן, גם בשוק הפיליפיני מתנהל מאבק בין המותג קוקה קולה למותג פפסי. אבל… אי אפשר להתעלם מהתוצאה- לא מעט אנשים התאחדו עם משפחותיהם לפרק הזמן של החגים, אנשים שלא היו יכולים לעשות כן.

2. רשת ההמבורגרים Wimpy, הפעילה בין היתר בדרום אפריקה, עשתה מחווה מקסימה, מצולמת כמובן, לאוכלוסיית העיוורים. בסרטון ה- Case אותו יצרו הם מספרים על המהלך שנועד לעורר מודעות בקרב עיוורים לכך שקיימים תפריטי ברייל בכל סניפי הרשת. את המסר הזה הם העבירו בצורה מיוחדת בשלושת המוסדות הגדולים במדינה לעיוורים. כך זה נראה:

הנגשת מקומות לאוכלוסיות מוגבלות היא אמנם הכרח במסגרת החוק במספר מדינות בעולם, אולם זה לא טריוויאלי לקחת את הנושא צעד אחד קדימה ולתת מענה לפלחים שונים בקרב אוכלוסייה זו.

clip_image004

3. רשת הגריל המקסיקני צ'יפוטלה (פעילים בעיקר בארה"ב) יצאה במהלך שמטרתו לסייע לעסקי החקלאות הקטנים, הנפגעים משמעותית מהחקלאות התעשייתית.

clip_image006

לטובת המהלך הם יצרו סרטון אנימציה יפהפה לשיר The Scientist בביצוע זמר הקאנטרי ווילי נלסון (במקור של להקת קולדפליי). הסרט מתעד למעשה את תהליך היכחדותה של החקלאות המשפחתית, המסורתית, לטובת חקלאות תעשייתית. החקלאות התעשייתית אינה לוקחת בחשבון שיקולים סביבתיים. היא מזהמת, מפטמת ומתעלמת מהשלכות עתידיות על הסביבה. במהלך זה מעודדת החברה חקלאות ברת קיימא, ומחזקת את החוות המשפחתיות והאורגניות.

המהלך לא הסתכם בסרטון היפה הזה. לאחריו שוחרר סרט נוסף, המציג בני נוער המגיעים לבית נטוש (מתכתב עם סצינה מהסרט 8 מ"מ של ג'יי ג'יי אברהמס). בבית הם נתקלים באלמנטים חקלאיים מאובקים, בידיעות על ההפסדים הכלכליים של חקלאים, בגדים וכלי עבודה שאינם בשימוש עוד – במטרה למנוע את הפיכת ענף החקלאות לרוח רפאים מן העבר. החברה מספרת כי בכל שבוע ננטשות באמריקה 330 חוות חקלאיות.

צ'יפוטלה הקימה קרן הנקראת Cultivate Foundation, אשר גייסה כמיליון דולר לטובת שיקום חוות. בנוסף, הרשת מתחייבת לרכוש תוצרת של חקלאות מקומית ומשפחתית, כמו גם בשר שגודל בצורה טבעית ולא תעשייתית.

בעידן בו מדברים על מחסור חמור במזון ביחס לגידול באוכלוסייה, מדובר ביזמה מעניינת וחשובה מאין כמותה.

When to take my name off the door

מאת: ליאת סמואל

לפני כמה ימים ראיתי ש Faris Yakob, ה- Chief Innovation Officer ב- MDC Partners
פירסם נאום שנשא Leo Burnett לפני פרישתו מעולם הפרסום.

לא הכרתי את הנאום קודם לכן והוא עורר בי השראה. לכן תרגמתי אותו.

*עדכון: ראיתי שאייס גם פרסמו את הנאום לפני כמה ימים.

ב 1 לדצמבר 1967, בגיל 76, Leo Burnett פרש מתפקידו.
זה הנאום שהוא נשא מול כל המשרד
.
השמועה אומרת שכל עובד חדש צריך להקשיב לנאום הזה כחלק מתהליך הקבלה.

"מתי תסירו את שמי מהדלת"

(זהו תרגום חופשי של הנאום. אני בטוחה שחטאתי למקור)

“מתישהו בעתיד, אחרי שאני סוף סוף אתפנה מהבניין, אתם – או היורשים שלכם – אולי תרצו לפנות גם את השם שלי.

אולי תרצו לקרוא לעצמכם "טוויין, רוג'רס, סוייר ושות'" או "פרסום אג'אקס" או לא משנה מה.
וזה בהחלט יהיה בסדר מבחינתי – אם זה טוב בשבילכם.

אבל תנו לי לומר לכם מתי אדרוש שתורידו את שמי מהדלת.

זה
יהיה ביום שבו תבלו יותר זמן בלנסות לעשות כסף ופחות זמן בלעשות פרסום – את סוג הפרסום שלנו.

כאשר תשכחו שתחושת הכיף וההתרוממות שבלעשות פרסום – האקלים היצירתי של המקום – צריכים להיות חשובים בדיוק כמו שכסף חשוב לזן המאוד מיוחד של כותבים ואמנים ואנשי מקצוע שמרכיבים את המשרד שלנו – וגורמים לו לפעום.

כשתאבדו את התחושה חסרת המנוחה הזו, ששום דבר שאתם עושים הוא אף פעם לא טוב מספיק.

כשתאבדו את הגירוד הזה באצבעות, לבצע את העבודה בצורה הכי טובה – ללא קשר ללקוח, או לכסף, או למאמץ.

כשתאבדו את התשוקה ליסודיות … את שנאתכם לקצוות פרומים.

כשתפסיקו ליצור את הדרך, את הגוון, את החיבור בין המילים והתמונות שיוצר את הרענן, את הבלתי נשכח ואת האמין.

כשתפסיקו להקדיש את עצמכם כל יום מחדש לרעיון שמה שמגדיר את Leo Burnett זה פרסום טוב יותר.
כאשר כבר לא תהיו, כמו שת'ורו
הגדיר זאת, "תאגיד בעל מצפון" – שהמשמעות שלו בשבילי הוא תאגיד של גברים ונשים בעלי מצפון.

כאשר תתחילו להתפשר על היושרה שלכם – וזה תמיד היה הדם שזורם בעורקים – הקישקע של המשרד הזה.

כאשר תועלתנות נוחה תכופף אתכם ותתרצו לעצמכם מעשים של אופורטוניזם – והכל למען כסף מהיר.

כאשר תראו סימן ולו קל שבקלים של גסות, התנהגות בלתי הולמת, או יהירות – ותאבדו את החוש העדין להבחין בכשירותם של דברים.

כאשר האינטרס העיקרי שלכם יהפוך להיות עניין של גודל, רק כדי להיות גדולים – במקום להיות טובים, לעבוד קשה, ולעשות עבודה נפלאה.

כאשר הראייה שלכם תצטמצם למספר החלונות – מאפס עד חמש – בקירות המשרד שלכם.

כאשר תאבדו את הענווה שלכם ותהפכו להיות יהירים…. כשתתנהגו כאילו אתם חשובים יותר או חכמים יותר ממה שאתם באמת.

כאשר התפוחים יהפכו להיות רק תפוחים לאכילה (או למירוק) – וכבר לא חלק מהטון שלנו או האישיות שלנו*

כאשר לא תהיו מרוצה מעבודה, ותתחיל לקרוע את הצורה לאיש שעשה אותה במקום את העבודה עצמה.

כשתפסיקו לבנות רעיונות חזקים וחיוניים, ותתחילו לנהל פס ייצור.

כשתתחילו להאמין, בשם היעילות, שאת רוח היצירה והדחף ליצור ניתן לנהל ולאכוף, ולשכוח שאפשר רק לטפח, לגרות, ולתת לה השראה.

כשהתיאור "סוכנות קריאייטיב" יהפוך להיות מס שפתיים, ותפסיקו להיות אחת באמת.

לבסוף, כאשר תאבדו את הכבוד לאדם הבודד – האיש מאחרורי מכונת הכתיבה או לוח השרטוט או המצלמה, האיש שרק משרבט רעיונות עם אחד מהעפרונות הגדולים שלנו, או זה שעובד כל הלילה על תוכנית מדיה.

כאשר תשכחו כי האדם בודד – ותודה לאל על האדם הבודד – הוא זה שהפך את הסוכנות שלנו – לאפשרית.

כאשר תשכחו שהוא האיש, שבגלל שהוא כל כך מנסה, הוא גם זה שלפעמים ממש מצליח, לרגע – לתפוס את אחד מאותם כוכבים לוהטים ובלתי מושגים**

אז, בנים ובנות, יגיע הזמן שאדרוש שתורידו את השם שלי מהדלת.

וריבונו של עולם, הוא ירד מהדלת. גם אם רוחי תצטרך להופיע למספיק זמן באיזה לילה ולהוריד אותו בעצמה – מכל הקומות במשרד שלנו.

ולפני שרוחי שוב תעלם, אני אצייר את סמל ה"יד שמנסה לתפוס את הכוכבים" על כל דלת.

ואשרוף את כל הציוד המשרדי.
ואולי גם אקרע כמה מודעות על הדרך.
ואזרוק כל אחד מהתפוחים הארורים במורד פירי המעליות.

אתם פשוט לא תכירו את המקום למחרת בבוקר. תהיו חייבים למצוא שם אחר.

* אחד הסמלים החשובים של סוכנות הפרסום Leo Burnett, שנפתחה ב- 1935 בזמן השפל הכלכלי הגדול, היו תפוחים אדומים שהונחו על שולחן הקבלה של המשרד. כל אורח או עובד היה חופשי לקחת אחד. כאשר נודע לעיתונות על המנהג הזה, אחד הכתבים התלוצץ ש: "לא ייקח הרבה זמן עד שנראה את Burnett מוכר תפוחים ברחוב במקום לחלק אותם בחינם".

מאז, תפוחים הפכו לסמל של משרד הפרסום, למרות שצבעם השתנה מאדום (שהיה אהוב על Burnett עצמו) לירוק.

** כש- Leo Burnett פתח את משרד הפרסום שלו בשיקגו, הוא השתמש בלוגו פשוט. הוא טען שהלוגו מייצג את הפילוסופיה האישית שלו:

"כאשר אתם מנסים להגיע לכוכבים, ייתכן שלא תתפסו אחד, אבל בטוח גם לא תחזרו עם חופן בוץ"

"When you reach for the stars you may not quite get one, but you won't come up with a handful of mud either"

clip_image0013

קלוג.תבור

1. שם אחד בלבד לכל אחד זה שעמום. תבור (או קלוג) הם רק חלק מן השמות הנוספים שאספתי לי.

2. שני ילדים בני אותו גיל שלקחתי באותו היום: כלבה (נלה) וחתול (ג'פרי) שהורסים לי את הבית ונותנים לי משמעות לחיים.

3. שלושה עשורים תמו, במרץ אהיה שלושים ואחת. אם למדתי משהו אחד הוא: יש גבול לאהבה. ולא משנה מה המושא שלה.

4. ארבע שנים, לבד, בפלורנטין, ויש סיכוי שאני אשאר שם. נוח בדרום של תל אביב הרבה יותר מאשר בדרום הארץ.

5. חמש יחידות גמרא בבגרות שעשיתי בישיבת בני עקיבא ואני לא זוכר כמעט כלום, פרט לזה: תמיד כדאי לשאול "למה".

6. שישה קעקועים. הם שם כמו מגדלור: להזכיר לי, שלא אעיז לשכוח לעולם, מאיפה באתי, מה היה שם ואיך זה נגמר.

7. שבע אהבות מאחורי, עדיין רווק. אחרי שהפסקתי להאשים את עצמי, ואת השאר, הבנתי שזה בעיקר עניין של מזל.

8. שמונה חברים, בערך, שאני מכיר אישית מהפייסבוק שלי. יותר מ 2,500 נוספים שכיף שהם באזור. תציעו לי חברות

9. תשע בבוקר אני פותח את המחשב בעבודה. תשע בערב אני פותח את הדלת של הבית שלי. בין לבין אני גאה להיות כאן.

10. עשרה דירות עד עכשיו, ועדיין לא מצאתי את הפינה שלי. זה כנראה ייקח עוד קצת זמן. בינתיים, תנו לי להרגיש כאן בבית.

Greenpeace VS Volkswagen

מאת: ליאת סמואל

לפני כשבוע, לכבוד תחילתה של שנת 2012,  פולקסווגן העלו סטאטוס תמים לדף הפייסבוק שלהם, בו הם שאלו את האוהדים שלהם: "מה הייתם רוצים שנעשה יותר ב 2012?"

גרינפיס ראו את הסטטוס הזה וביקשו מהאוהדים שלהם (של גרינפיס) לעשות "אמבוש" בדף של פולקסווגן:

"Hello friends!" Greenpeace wrote, "Volkswagen are asking on their Facebook page 'what would you like to see us do more of this year?' Well, Volkswagen U.K., we'd like you to stop threatening our planet by lobbying against climate laws. That would make a nice 2012. Click on their link and add your message."

וכך קרה – מעל ל-1000 תגובות כועסות של פעילי גרינפיס לסטטוס של פולקסווגן.
ראינו כבר הרבה מקרים מסוג זה, אבל הפעם פולקסווגן, מסיבה לא מובנת, בחרה להתעלם לחלוטין מהביקורת ופשוט לא לענות… בנוסף, חלק מהגולשים טוענים שתגובותיהן נמחקו. הנה סרט של גרינפיס שמתאר את התהליך:

רקע:
גרינפיס מנהלים מאבק כבר זמן מה נגד פולקסווגן בטענה שמותג הרכב תומך בארגונים פוליטיים שפועלים נגד הפחתת גזי החממה.

נראה שהעימות בין גרינפיס לפולקסווגן התחיל עוד ב-2007, כשמותג הרכב שלח מכתב לאיחוד האירופי  ובו ביקש לשקול מחדש את הצעת האיחוד להפחית את פליטת ה- CO2 ב 20-30% עד 2020.
בגרינפיס מאמינים שכיצרנית הרכב מס' 1 באירופה לפולקסווגן יש את היכולת להוביל שינוי משמעותי לגבי פליטת גזי החממה. הם טוענים כי בין השנים 2006 ו-2009 פליטת הגזים הממוצעת של פולקסווגן ירדה רק ב-7.8 אחוזים, בעוד ש ב.מ.וו וטויוטה למשל השיגו הפחתה של 18 אחוזים ו-14 אחוזים בהתאמה.

בגרינפיס גם טוענים שפולקסווגן עושה "Greenwash" לצרכנים ומציגה עצמה כידידותית לסביבה בזמן שהיא לא. ב-Greenwash הזה נכללים קמפיינים כמו ה-Fun Theory, פילוסופית ה-Think Blue  וטכנולוגיית ה-Blue Motion:

כבר לפני כשנה גרינפיס  פתחו אתר יעודי הנקרא VW- The dark side שמסביר למה הם נגד פולקסווגן.
במקביל הם פרסמו ביוטיוב ספוף לפרסומת המפורסמת של פולקסווגן מהסופרבול האחרון – The force.
בפרסומת, הג'דאי (גרינפיס) מנסים לשכנע את דארת' וויידר (VW) לעזוב את ה"צד האפל".

המקור:

הספוף:

ונחזור למתקפת הפייסבוק:
או שפולקסווגן פשוט התרשלו בצורה קיצונית, או שהם בוחרים ב-"אסטרטגיית בת-יענה" ו ומקווים שהתעלמות תעלים את הבעיה. בכל מקרה, זו טעות. אני בטוחה שיש להם את הצד שלהם בסיפור הזה, ודווקא למתנגדים שלהם הם צריכים להגיב – לספר מה האמת שלהם ומה עומד מאחורי ההחלטות שלהם. ייתכן שמה שהם יגידו לא יהיה מקובל על כולם, אבל לפחות שיתנו את הכבוד ויגיבו.

בהעדר טיפול נאות בבעיה, הסיפור כבר חילחל לאמצעי המדיה השונים, מה שמציג את פולסווגן באור מאוד לא מחמיא. במקרה הזה, כל מה שפולסווגן היו צריכים לעשות זה פשוט לענות למתנגדיה ולעשות זאת במדיה החברתית (היכן שההתקפה מתקיימת) בצורה מכובדת וכנה. כך החברה הייתה יוצאת הרבה יותר בזול מכל הסיפור הזה.

כדאי לפולקסווגן גם לזכור שלגרינפיס יש הרבה כוח וכשהם בוחרים מטרה הם נכנסים בה בכל הכוח, והרבה פעמים הם הצליחו לשנות אג'נדה של ארגונים גדולים.

כמו למשל בסיפור של Nestle שהרסו יערות ושטחי מחייה של שימפנזים כדי להפיק שמן דקלים שבו השתמשו עבור יצור מוצרים שלהם (כגון קיטקט). כאן תוכלו לקרוא את הכתבה המלאה ואיך בעזרת מדיה חברתית גרינפיס גרמו לנסטלה להתקפל. זה הסרטון הויראלי שהתחיל את הכל (לא קל לצפייה):

*עדכון:  היום (11.1.12) פורסם שפולקסווגן הציבה לעצמה יעד לצמצם ב-25% את ההשפעה הסביבתית של ייצור הרכבים שלה עד 2018 .
תגובה קצת מאוחרת מדי, שולית מדי, ובעיקר לא במדיות הנכונות…

תכירו את אורן!

 

היי! עשרה דברים? או.קיי…

me1. קוראים לי אורן (כן, אור שמח) יקותיאל (לא, אין לי שום קשר לבחור שנכנס ל”פח הגדול”), בת 25 מרחובות.

2. בוגרת מגמת תקשורת אינטראקטיבית במכללת ספיר.

3. אוהבת איור ואנימציה ברמות קצת קשות.

4. ניגנתי שבע או שמונה שנים על אורגנית עד ש… לא ניגנתי יותר.

5. התגייסתי לצבא ההגנה לבריסטולים (מש"קית חינוך ג-א-ה).

6. בת לאבא פרסי ואמא פולניה (באמת!)

7. יש לי את הלברדורית הכי יפה ומתוקה בעולם (בדוק) והכי טיפשה בעולם (עוד יותר בדוק), בקיצור: דוגמנית.

8. אני (כמעט) אלרגית לקינמון.

9. פז"ם בדיגיטל: יום שלם! (פלוס שני ימי ניסיון) ותודה ללנה.

10. פעם ראשונה שיוצא לי להכיר אנשים שמשמיעים קולות של חתולים במשרד…

שבוע טוב!